על עבודה ודעה קדומה | Ohad Argavan | On Work and Prejudice

ההרצאה התקיימה באירוע TedxReali בבית הספר הריאלי בחיפה. טקסט: מי מכם עבד או מתכוון להתחיל לעבוד בזמן הקרוב? מי כאן מרגיש שהוא מנצל את היכולות שלו בעבודה? האם ראיתם פעם מודעה כזאת: *מודעה אידיאלית. אם אתה בן 16, הצעות העבודה הטיפוסיות שתתקל בהן הן בדר"כ כאלה: *תמונה של דרוש נער לפלאיירים, תמונה של דרוש לקפיטריה. כשהתחלתי לחקור ולשאול בשביל הפרויקט של עבודה משמעותית לנוער שבהמשך אספר עליו וביקשתי חוות דעת מאנשים (גם מבני נוער!) הם ביקרו את הרעיון: "בטח יש סיבה לכך שבני נוער לא יכולים לעבוד בעבודות כאלה או אחרות / כל בני הנוער מחפשים ומתאימים לעבוד בעבודות פשוטות / בני נוער לא יכולים להתחייב וכו'". נשמע לגיטימי, לא? עכשיו אני הולך קצת להרגיז אתכם. במקום המילה בני נוער שימו את המילה "שחורים": "שחורים מתאימים לעבודות פשוטות" או נשים: "נשים לא יכולות להתחייב כי מחר הם מתחתנות ואח"כ הן יולדות ילדים ואי אפשר לסמוך עליהם". איך זה נשמע לכם עכשיו? כל כך לא 2018. זה לא מוצדק כי קבוצה באוכלוסיה היא לא מקשה אחת ואי אפשר להכליל. אוקיי, אז כבר יש קיום מאמצים לקידום שוויון על סמך מגדר ומוצא, ומעסיקים כיום כבר לא מעזים לכתוב "העבודה דרושה רק לגברים או ללבנים" אפילו יש חוקים שאוסרים זאת. אבל לכתוב: "דרוש נער" זה מותר. יש שיגידו:" אז למה לבני נוער הם מעזים לכתוב מודעות מפלות? מי אלה המעסיקים האלה? מה הם חושבים לעצמם? שינצלו אותנו לעבודות מייגעות עבור שכר מינימום? המעסיקים צריכים להשתנות!! " אבל רגע. מה איתנו? עם יד על הלב. מה אנחנו חושבים על עצמנו? איזה עבודות אנחנו חושבים שמגיע לנו? האם אנחנו מאמינים שאנחנו שווי ערך למבוגרים? אתם לא חושבים שהמבחן האמיתי צריך להיות הכישורים והיכולות, ולא מבחן הגיל? אוקיי. אז אולי חלק מהמעסיקים עדיין מחזיקים בתפיסה הישנה. אבל כמה מאיתנו שבויים גם באותה תפיסה בדיוק? זו אמונה מגבילה שלנו על עצמנו שחוסמת אותנו מלהתפתח ולהתקדם בעולם התעסוקה. אני באמת מאמין שכאן המכשול הגדול ביותר הוא אנו בעצמנו, וכל נערה ונער שבאמת יאמינו בעצמם וינסו גם יצליחו. אז מה היה לנו כאן בעצם? יש לנו קבוצה, (במקרה הזה בני הנוער) שקיימת לגביה הכללה (במקרה הזה בהקשר לתעסוקה). תופעה חברתית כמו זו מוכרת היטב במדעי החברה. אז בוא נקרא לילד בשמו: מדובר על סטיגמה: צורך של אנשים לעשות סדר, קבוצות. הבניה חברתית שעוזרת לעשות סדר בעולם. בהכללה הפרטים תמיד נפגעים. הסטיגמה בהיבט הקוגניטיבי = הסטראוטיפים, התנהגותי= אפליה בתעסוקה. במקרה הזה, יש גילנות - סטיגמה על רקע גיל. והמושג שהכי חשוב כאן סטיגמה עצמית - הסטיגמה שהופנמה אצל מושא הסטיגמה, במקרה שלנו הסטיגמה של בני הנוער על עצמם. זה המכשול הכי גדול שלנו כרגע. ואם נצליח לנפץ את הסטיגמה העצמית נוכל להשיג הכל. יש כאן הבניה חברתית שנוצרה. אבל כמו שהיא נוצרה, כך אפשר לסדוק ואף בסוף לנפץ אותה! כי זו לא באמת המציאות, אלא רק האופן שבו כולנו תופסים ומפרשים את המצב ופועלים בהתאם. המצב נראה כאילו הוא תלוי רק במעסיקים, אבל לא! אנחנו לא צריכים לחכות לעולם, השינוי צריך לבוא מאיתנו. ⇦כמו שהשינוי במעמד השחורים או הנשים בא מהם. רק שכאן אפילו יהיה קל יותר לשנות, כי אנחנו בעצמנו המכשול המרכזי. ⇦המשפטים שקודם החלפנו בהם את המילים הם והרגיזו אתכם- פעם עוד נחשבו ללגיטימיים בדיוק כמו הגרסה בני הנוער כיום. אז בוא נוציא מלגיטימציה גם את הגרסה הזאת. ⇦ *סיפור אישי הדבר היחיד שהבדיל בין הגשמה לשעמום בעבודה הוא האומץ לנסות ולהאמין ביכולות שלך. כאן אנחנו לגמרי המכשול הכי גדול של עצמנו. ביום שהתקשרו אלי מהטכנודע, קרתה נקודת מפנה אפילו יותר חשובה בחיים שלי. הודיעו לי שהתקבלתי לארגון lead- המסלול לפיתוח מנהיגות בישראל. ⇦ ליד מאתרים נערים בכיתה י' עם פוטנציאל מנהיגותי ועוזרים להם לממש אותו בין היתר על ידי הקמת פרויקטים חברתיים. אחרי מה שחוויתי בעולם העבודה החלטתי לעשות משהו בנושא והקמתי את פרויקט פוTEENציאל למימוש פוטנציאל בני ובנות נוער בעבודה. הפרויקט מנסה להנגיש לבני הנוער עבודות שינצלו את היכולות שלהם על ידי יצירת חיבור בין בני נוער מוכשרים למעסיקים. אתם לא צריכים אפילו את הפרויקט שלי כדי להגשים את עצמכם יותר בעבודה. אני חייב רק להודות לפני שאני מסיים, העמידה כאן היא גם הגשמת חלום בשבילי. היה לי חלום לדבר בTEDx לפני גיל 18 ולפני שבוע חגגתי 17 אז זה כבוד גדול בשבילי לעמוד כאן ותודה רבה לכולכם. בואו נתחיל את השינוי. אם כל אחד יאמין בעצמו ויגיע לדברים גדולים, הוא גם יתן לחברים שלו השראה לעשות כך בדיוק וכך זה ימשך לגלי הדף גדולים שיוכלו באמת לשנות את המצב של הנוער כיום. אם אנו נאמין בעצמנו תחילה, המעסיקים והחברה כולה "תיישר קו". רק צריך להעז.